<h1>סמ"ג לאוין סימן קל"ח</h1>
<h2>דף סו.</h2>
עוד בפרק גיד הנשה (חולין צ"ז א'—ב') אמר רבא מין בשאינו מינו שאדם יכול להבחין טעמו ושניהן של היתר שיכול בן ברית לטעמו כגון תרומה שנפלה בתבשיל [של] חולין יטעמנה כהן ואם אין התרומה נותנת טעם בחולין יאכל (אף) התבשיל [גם] לזרים (רש"י), מין בשאינו מינו של איסור, כגון חלב שנפל בקדירה או בשר בחלב מותר לסמוך על הקפילא, הוא גוי בקי בטעימה שיטעום אותו לפי תומו ולא יודיעוהו שצריכין לו לדבר איסור והיתר (רש"י שם עמ' א' ד"ה ליטעמי'), ובמקום שלא ימצא אותו גוי, סתם נותן טעם שיערו חכמים בששים, וכן מין במינו שאין אדם יכול להבחין טעמו בששים ע"כ דברי רבא, ומדקדק רבינו יעקב שבלא מין במינו מצא רבא שני החילוקים שאמרנו חלוק ששים וחלוק טעימה ולא היה מפרש חילוק ששים במין (ומינו) [במינו] אם לא שסובר שכך הלכה, ויש לתמוה שהרי בפרק אחרון של מסכת ע"ז (ס"ו א') על יין של איסור המעורב בענבים וחמץ של חיטי איסור שנתערב בעיסת שעורין של היתר וסובר שם רבא שמין במינו במשהו, ואומר רבינו יעקב (שם תד"ה אמר) דביין נסך מדבר שם בע"ז ואותו חמץ הוא של טבל שהרי רבי יוחנן וריש לקיש אומרים שניהם בסוף מסכת ע"ז (ע"ג ב') כל איסורין שבתורה בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך ומביא שם ברייתא שנוייה כדבריהם, ופסק רבינו יעקב שהלכה כך (במין) [דמין] במינו בששים שהרי רבא שהוא מן האמוראים האחרונים פוסק כך, וכן שאלו לפני רב יהודאי גאון (דף כ"ט ד') כל איסורין שבתורה מין במינו במשהו כרב ושמואל שאומר כן בסוף מסכת ע"ז (ע"ג ב') או בנ"ט כרבי יוחנן וריש לקיש, והשיב להם מדאמר רבא במסכת פסחים בפרק כל שעה (ל' א') גבי חמץ במשהו כרב משם יש לדקדק שבשאר איסורין סובר כרבי יוחנן וריש לקיש, אפס בחמץ יש להחמיר לפי שחמור מאד שחייבין עליו כרת ועוברין עליו בבל יראה ובל ימצא ואין בני אדם רגילין להיות בדילין הימנו בשאר ימות השנה הילכך מחמיר אף בשלא במינו במשהו שלא יבא להקל במינו, מה שאין כן בטבל ויין נסך שהן שלא במינו בנותן טעם, ולענין חמץ הארכנו בדבר זה (ל"ת ע"ז), ועוד יש להביא ראייה שכן הלכה דמין במינו בששים דרב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן (ביצה ד' א') ורבי יוחנן סובר בששים, ועוד מצינו רבי יהושע בן לוי שסובר לפנים (חולין צ"ח א') כל איסורין שבתורה בששים, אפילו מין במינו שמביא סעד לדבריו מזרוע בשלה המבושלת עם האיל, ובסדר תנאים ואמוראים (סימן כ"ג) כתב יד רבי יוסף טוב עלם וכן רבינו חננאל והלכות גדולות פוסקין [הלכה] כרבי יהושע בן לוי בכל מקום אפילו לגבי רבי יוחנן וכל שכן לגבי רב ושמואל, ועוד יש להביא ראיה מפרק התערובות במסכת זבחים (ע"ט ב') בשמועה של חרסן של זב וזבה שסובר רבי אליעזר בן יעקב מין במינו בטל בששים, ומשנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, כלומר במקומות מועטין נזכר אבל הלכה כמותו בכל מקום, וכן סתם התלמוד סובר בסוף מסכת ביצה (ל"ח ב') בענין חטין בחטין שמין במינו בטל בששים וכן הלכות גדולות של אספמיא פוסקות חתיכות בחתיכות בנותן טעם מכח דבריו של רבא מכל אלה יש ללמוד שכך הלכה שמין במינו בששים.
<h2>דף סט.</h2>
פסק בהלכות גדולות (דף קכ"ב ג') דשרץ אין טעמו בטל אלא באלף. ואין זה אמת שהרי פוסק התלמוד בפרק אחרון דעבודה זרה גבי עכברא בשיכרא שהוא בששים, ומה שיש בירושלמי דתרומות (פ"י הל' ה') הורה רבי יוסי בר רבי בון בעכברא אחד באלף, עכברא שם מקום הוא, ועומד שם על דג טמא שכבשו עם דג טהור.
